<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית ששי שער ראשון</h1>
<h2>דף קטו.</h2>
ולענין נטילת ידים ודאי קימא לן כל שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים. ולענין שתיה קימא לן דסגי ליה בחדא ידא וכדאמרינן בברכות בסדר היסב בא להן יין כל אחד נוטל ידו אחת ובהכי סגי ליה, אבל קובע עצמו לשתיה בעי נטילת שתי ידיו והכי מוכח ביומא, דאמר הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס פי' שאינו צריך להשתמש כשהשתין אלא ידו אחת. דבר עם חברו והפליג נוטל שתי ידיו, פי' משום דאסחיה לדעתיה וכשהוא נוטל אל יטול מבחוץ אלא מבפנים פי' משום חשד, ואמר רב הונא לא שאנו אלא לשתות אבל לאכול מידע ידעי דאנינא דעתיה, פי' ואין חוששין לחשד ואין צריך ליטול מבפנים. שמעינן מינה דלשתות נמי בעינן שתי ידיו, וטעמא כדאמרן. והמחבר כתב דאהשתין מים קאי שמא שפשף רגליו בידיו משום ניצוצות עד כאן. ודבריו מן המתמיהין, דהא בהדיא קתני אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת אלא ודאי אהא לא עיין בה. עוד כתב הא דאמרינן נטל ידיו לא יקדש דכיון דנטל שתי ידיו גלי אדעתיה דרוצה לאכול בלא קדוש, דהא משום קדוש לא צריך אלא ידו אחת, ונמצא זלזל בקדוש ולפיכך לא יקדש, ע"כ. וליתיה כלל להאי טעמא, דאטו מי שזלזל בקדוש אינו יכול לחזור בו ולקדש אלא שיקדשו לו אחרים, זה אינו כלל. אלא הנכון נטל ידיו לא יקדש על היין, אלא על הפת דכיון דמשום כסא דקדושא לא בעי נטילת ידים, ואיהו נטל ידיו, גלי אדעתיה דנהמא חביבא ליה טפי ואנהמא בעי קדושי, ואסיקנא דלא מימנע משום הכי ואההיא דמימליך מצי קדושי.
